עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
דג מוזר.
עוד פליט ישרא-בלוג
חברים
tooxyמואנהNaama
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

'עזאזל'

01/01/2018 02:13
דג מוזר
סיפורים
בלילה בו הלכתי לעזאזל, נישקתי את אשתי והילדה כשהן עוד ישנו ואפילו הורדתי את מושב האסלה למטה. הכנתי לעצמי שני כריכים של סלמי וחמאה וירדתי לתחנת האוטובוסים מתחת לבית. כשאשתי תתעורר בבוקר, היא אולי תשים לב ששוב שכחתי את דלת המקרר פתוחה בלילה, תלך לקרוע את עצמה בעבודה, ורק כשתחזור בלילה תגלה שמשהו חסר, שזה אני. זה ייתן לי די זמן לברוח.

וכשסוף סוף הגעתי לעזאזל, אחרי הנסיעה הארוכה דרומה, גיליתי שם מסיבת טבע שחשבתי שיש רק ביערות נידחים בגרמניה. בחורה עירומה לגמרי כבר נצמדה אליי מאחורה והניקה אותי מהאוויר לפה מבקבוק ייגרמייסטר, ומתחת לסככה התגלגלו להם בחולות עשרות זוגות ושלישיות של צעירים, מבוגרים, וזקנים גוססים משני המינים. לד זפלין וג'ימי הנדריקס התנגנו ברקע, מישהו בתחפושת של קונדום ענקי חילק קונדומים של דורקס חינם לכל דורש ואפילו היו עמדות של מסאג' תאילנדי, כשבעמדות ה-VIP את בני האדם החליפו תמנונים מאולפים. הסתובבתי סביב עצמי בפה פעור. אורות הניאון הבהבו "עזאזל" בורוד זועק והנופים כללו את הרי יהודה בלבד ואת הכוכבים המאירים את האזורים שאורות הניאון לא מגיעים אליהם. אין ספק שהגעתי למקום הנכון. הוצאתי כריך מהתיק ונגסתי בו, ואז יד עם אצבעות משוחות בלק אדום הונחה עליה. הרמתי את ראשי כדי לגלות פני מלאך עם רעלה שחורה ומחשוף שגרם לעיניי להיתקע, והשתחררו רק למראה רגליה החשופות שלא נגמרות. "אנחנו בדיוק שוחטים פה כבש" היא אמרה כשהתאמצה ממש להסתיר את המבטא הערבי שלה, "ואפילו חזירון קטן שתפסנו. לאף אחד פה לא אכפת משום כשרות יותר". והיא צדקה. כשאתה מגיע לגיהינום עלי אדמות, אתה לא חושב על אלוהים. אתה בקושי חושב על עצמך. אבל עכשיו אתה חושב על המקום. על האנשים שאמרו להם ללכת לעזאזל, וככה הם עשו. ולמרות שאמרו שהגיהינום הוא בשביל האנשים אך גן העדן הוא בשביל מזג האוויר, האנשים הפכו את עזאזל למקום שכיף לחטוא בשבילו. וגם אין בכלל לחות, אז אפילו אפשר סוף סוף לנשום. יותר מכך, אפשר סוף סוף לחיות. 

שבוע אחרי, שעה לפני חצות, לקחתי חלק פסיבי ברביעיה עם האקסית המיתולוגית מהחטיבה ועם שני בכירים מהמפלגה הנאצית באמבטיה שמלאה בחמאת בוטנים. מחוץ לאמבטיה עודדו אותנו כל הבתולים החדשים שעדיין לא מצאו מישהי בעזאזל, וכשהשעון קרא חצות, לקראת סיום האקט, אחד הבכירים חגג את יום הולדתו המאה ומת על המקום. הבכיר השני הושיב אותו על ברכיו ונסע בכיסא הגלגלים שלו כדי לקבור אותו ואני והאקסית המשכנו כשהבתולים המשועממים חיפשו אקטים של יותר משניים. כשגמרנו היא הוציאה מצית וסיגריה מהתלתלים שלה והתחילה לשאול אותי על אשתי. על מה שלומה, ואיך הבטן שלה אחרי שהיא ילדה, ואם היא כבר הלבינה את השיניים שלה ואם היא כבר טיפלה באקנה. על כל תשובה שלילית החיוך שלה נמתח קרוב יותר ויותר לאוזניים, ואני משווה את אשתי עם הכיעור החיצוני והפנימי לבחורה הפרו-נאצית שיצאתי איתה מחצית מגיל ההתבגרות שלי. "מצחיק שהיא אמרה לך ללכת לעזאזל" אמרה האקסית כשניגבה את נוזל הזרע מקעקוע צלב הקרס על הגב התחתון שלה, "כי היא צריכה בעצמה ללכת לעזאזל". ואז, לאחר צליל "פופ!" חלש ומעט עשן, אשתי הופיעה בחלוק מנתחים ונעלי ריצה של פומה.

עמדתי להתלונן להנהלה שזה לא פייר, למה אני הייתי צריך לשלם על חמישה אוטובוסים וגמל כדי להגיע לפה והיא הגיעה באותו הרגע שאמרו לה ללכת לעזאזל, אבל לפני שהספקתי ללכת היא רצה אליי ובכתה לי שהילדה אומרת שהיא אשמה, שבגללה אני עזבתי, ושהיא שונאת אותה. חיבקתי אותה והסתכלתי לה בעיניים. השתדלתי לא לבכות בעצמי. החזקתי את ידיה ולחשתי לה ברכות "הילדה צודקת, יא חתיכת זונה" והלכתי עם האקסית יד ביד לצפות בכוכבים.

עשינו את זה שוב על המצבה של הבכיר הנאצי, למרות שהיה קצת קשה ליהנות מהרגע כשבאוויר יש ריח של גופות ושל חמאת בוטנים. "היית קצת קשה איתה" אמרה לי האקסית כשהיא שלפה בקבוקון ערק מיניאטורי מהתלתלים וגמעה אותו מהאוויר בלגימה, "אתה לא חושב שזה לא נעים? היא תהיה פה עד שתגיעו באמת לגיהינום. ובגיהינום באמת תהיו לנצח". אמרתי לה שהיא צודקת. בכל זאת, אישה. חיפשנו אותה כל הלילה, וגם בבוקר, זחלנו גמורים מעייפות במגורים לראות אם היא שוכבת עם מישהו או מישהי, ולא מצאנו שום דבר. אף אחד אפילו לא זכר אותה, כאילו היא באה והלכה. "אני לא מבינה איך אפשר לעזוב את המקום הזה. החוזה לא מאפשר את זה. זה כאילו היא הסתננה לפה". ואז דמייני את השיחה של אשתי עם הילדה. היא כבר בת 3, ובגיל הזה יודעים קללות עסיסיות יותר מ"לכי לעזאזל", אני חושב שאולי... אולי אשתי באה על דעת עצמה. ואז שמעתי את הסירנות.

מאות ניידות התגלגלו אלינו בקושי בחולות של מדבר יהודה רק כדי לאזוק את כולנו ולדחוף אותנו חזרה לחיים האמיתיים. האקסית נשכה את אחד השוטרים והם ערפו לה את הראש על המקום. נתזים של דם הכתימו לי את הגופיה ובעיקר את הנפש. הם דחפו את הגופה שלה לתא המטען וטרקו אותו כשהיד שלה מתנדנדת מבחוץ כל הנסיעה. אותי הם זרקו במושב האחורי כשמשמאלי הפעיל הבכיר הנאצי שעוד לא חגג מאה שנים ומימיני אלוף היויו בתחרות שהייתה בבית שאן ב1999. הבטתי לאחור בזמן הנסיעה הרחק מעזאזל, כשמאחוריי אלוף היויו הכה אותו בפעלולי יויו מרהיבים וקילל את הגרמני הזקן במרוקאית, וראיתי את שלטי הניאון מתפוצצים ומתרסקים על החולות והתמנונים בורחים לים הקרוב, שלצערם זה ים המלח. הצלחתי לזהות את השטן מגיע לצפות ביצירה ההרוסה שלו קצת לפני שהוא נעלם באופק. הוא ליקק את טיפות דמה של האקסית כשהיועצים שלו הציעו להקים את עזאזל החדשה מעבר לקו הירוק כי שם הוא ישלם פחות ארנונה. קיוויתי שהוא לא יקשיב להם ויקים את עזאזל החדשה באזור הגליל בצפון. שאוכל להגיע לשם יותר בקלות בלי לחצות את כל ישראל, שיהיו לי עצים לנוח תחתם בלי להישרף בשמש, ואפילו המוסלמית עם הרעלה והמחשוף והרגליים הארוכות, שאביה ודאי גער בה ללכת לעזאזל, תוכל סוף סוף לחזור הביתה, או לפחות בסופי שבוע.


כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: